החלטה בתיק מ"ת 133-03-11

בפני בקשה למעצר עד לתום ההליכים. כנגד המשיב הוגש כתב אישום. בתאריך 18.02.11 בשעה 01.20 נהג המשיב ברכב ב.מ.וו. ברחוב דיזינגוף. מדרום לצפון והתקרב לרחוב בזל. על פי כתב האישום המשיב נהג בשיכרות. זאת על פי בדיקת ינשוף בה נמצא בגופו של המשיב 705 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. המשיב שהגיע למקום האמור נעצר ע"י שוטרים שהיו במקום בשל טיפול בתאונת דרכים. המשיב נראה לשוטרים במצב של שיכרות כאשר הוא נוהג תוך שהוא אוחז כוס יין בידו. המשיב התבקש ע"י השוטרים לצאת את רכבו. המשיב סירב והחל נוסע מהמקום. בוחן שהיה במקום נפגע כתוצאה מאחיזתו בחלון הרכב ונפילתו על הכביש. כתוצאה מכך הבוחן נחבל. בהמשך לאמור, המשיב נתפס בסמוך כשהוא מנגב את החלון במקום בו אחז הבוחן ברכב.

ראיות לכאורה - ב"כ הנאשם הסכים לראיות לכאורה. אך טען לכרסום בראיות. לאחר שעיינתי בתיק החקירה. מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה בתיק.

בתיק קיימת עדות של ליבנת טל שהינו עד נטרלי ביחס לאירוע נשוא כתב האישום. עד זה ראה את נהג הב.מ.וו כשהוא מגיע למקום הארוע, הנהג אחז בידו כוס יין, נראה שיכור. בהמשך הנהג סירב לצאת מהרכב והחל נוסע תוך שהוא בורח מהמקום. כאשר הבוחן תלוי על רכבו נגרר מספר מטרים ונופל על הריצפה.

הודעות החשוד ניגבו בשתי הודעות. ראשונה בשעה 03.50 והשניה ב- 04.10.

בהודעה הראשונה טוען המשיב כי נעצר ע"י מתנדב שהעיר לו כי הוא לא חנה טוב. המשיב עזב את המקום. בהמשך המשיב נעצר ע"י מתנדב אחר שראה כי המשיב מתווכח עם אשתו וביקש ממנו לבצע בדיקה לבחינת שיכרות. המשיב הסכים והוא נלקח לתחנת המשטרה. בהמשך טען המשיב כי כלל לא נהג ומי שנהגה היא אשתו (שורה 43). המשיב נהג רק כאשר היה ליד תחנת דיזינגוף (שורה 44).

בהודעה השניה טען המשיב כי לא נהג כאשר השוטרים עצרו אותו (שורה 14).

בהמשך נבדק המשיב במכשיר הינשוף ונמצא בגופו 705 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף. כמו כן מצוי דו"ח מאפיינים בתיק המצביע על התרשמות כללית של השוטר כי הנהג נראה תחת השפעת אלכוהול כבדה.

בתיק קיים מזכר בו מבקש המשיב להיפגש עם הבוחן. במהלך המפגש ביקש המשיב להתנצל בפני הבוחן על שארע באירוע וכן סיפר לבוחן על כך שהוא מטפל בביתו בת 12.5 שנה.

בתיק החקירה מספר מזכרים של שוטרים החוזרים בצורה דומה על דברי העד הניטראלי. לא מצאתי מקום להתעכב על כך זאת משום שב"כ הנאשם הסכים כי קיימות ראיות לכאורה.

אולם, מצאתי להתעכב על השגות של ב"כ המשיב לגבי הראיות לכאורה והטענה לכרסום.

ראשית טוען ב"כ המשיב כי המשיב לא נעצר או עוכב כדין. קרי לא ניתנה הודעה למשיב כי הוא מעוכב לחלופין עצור. איני סבור כב"כ המשיב כי המעצר או העיכוב אינו חוקי. כדי להודיע לחשוד כי הוא מעוכב או עצור צריך השוטר להיות במצב שמאפשר זאת. במקרה הנוכחי המשיב אינו מואשם בעברה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו אלה בעברה של אי ציות להוראת שוטר. עברה זו קודמת לעברה ההפרעה. ראשית על המשיב היה לציית לשוטר לעצור את רכבו כדי שהשוטר יוכל להודיע לו שהוא מעוכב. איני רואה בכך כרסום גם על פי גרסת המשיב, השוטר אמר לו שהוא לא חונה טוב והוא עזב את המקום.תשובה זו של המשיב מעידה כי המשיב כלל לא ציית להוראת השוטר שהורה לו לעצור. לו היה עוצר המשיב את רכבו יכול להיות שניתן היה להודיע למשיב על עיכובו.

טענה שניה של המשיב היא שהמשיב כלל לא ידע כי הוא מעורב בתאונה ולכן לא היה צריך לעצור. אין בידי לקבל טענה זו. אדם המכניס עצמו למצב צריך לצפות כי התנהגותו תביא לתוצאות אותן הוא אינו צופה בשעת המעשה. בריחתו של המשיב מהמקום לא היתה במקום ומרגע שהוא נקט בהתנהגות זו, האחריות היא שלו לשאת בתוצאות התנהגות זו. המזכר שנרשם ע"י הבוחן, בו ביקש המשיב לדבר דווקא עם הבוחן ולהתנצל בפניו. מעידה על תחושת אי הנוחות אליה נקלע, בעקבות התאונה אותה גרם.

טענה שלישית, הסתירות בין עדויות המתנדבים לשוטרת ג'ני למה שארע מול משטרת דיזינגוף. אין בידי לקבוע מסמרות בשלב זה של התיק לגבי סתירות אלו. וסתירות אלו מקומם להתברר במסגרת התיק העיקרי. איני סבור שמדובר בסתירות מהותיות בשלב הראיות לכאורה.

טענה רביעית, העדר ראיות לכך שהמשיב נהג ברכב. בטענה זו אין ממש. מספר הרכב של המשיב נצפה במקום האירוע הראשון. המשיב אף אישר בעדותו את המפגש הראשון עם המתנדבים. בכך, שאומר המשיב, כי אמרו לו שהוא אינו חונה היטב ולכן עזב את המקום. המשיב אף זוהה ע"י השוטרים במקום כי מי שנהג ברכב. הסתירות בעדותו לעניין הנהיגה מאירות את כל הטענה זו כטענה שאין בה ממש. גם הטענה כי אשתו נהגה ברכב אין בה ממש. אף שוטר לא ראה את אשתו של המשיב נוהגת ברכב אלא המשיב בעצמו בלבד.

לאור האמור אני קובע כי יש ראיות לכאורה בשלב זה של הדיון לצורך הרשעת המשיב בכתב האישום.

עילת מעצר - ב"כ המשיב טען כי אין בתיק זה עילת מעצר. הביסוס לטענה היא היות ומדובר בתיק שנשוא העברה הוא שיכרות. עברה זו אינה מקימה עילת מעצר. צר לי אך עלי לחלוק על ב"כ המשיב. עילת מעצר נלמדת הן מנסיבות האירוע בו מואשם הנאשם והן מהמסוכנות שלו כלפי הציבור דבר הנלמד בין היתר מעברו.

לא אחת נכתבו החלטות, על פיהן על בית המשפט לבחון את עילת המעצר בנסיבות הקונקרטיות של כל תיק ותיק. העברה המיוחסת למשיב אינה עבירה של שיכרות בלבד, לאחר שבית המשפט נחשף לראיות עולה כי אירוע שהחל כעבירת שיכרות התגלגל והוסף לו עבירה של אי ציות לשוטר, בכך שהמשיב ברח מהמקום, כל זאת תוך שהוא גורם לתאונת דרכים. מדובר באירוע חמור ואין להקל ראש כלל בנסיבות האירוע, הגם שתוצאת האירוע אינה חמורה וזאת למזל לבוחן. תוצאות התאונה יכלו להיות חמורות הרבה יותר. התנהגות המשיב באירוע נהיגתו תוך כדי שתייה של כוס יין, כאשר מסתמכים על העדות הניטראלית בלבד. מעידה כאלף מונים על הזלזול שהנאשם רוחש לחוק. ויתרה מכך התנהגותו של המשיב ואי הציות לשוטרים מעידים כי המשיב אינו בוחל באמצעים והוא אינו נרתע מדבר. בנוסף למשיב עבר תעבורתי מכביד המשיב נוהג משנת 1979 ולו 67 הרשעות קודמות הכוללות עברות בטיחותיות רבות, הכוללות עברה דומה (אי ציות להוראת שוטר) לעברות בהן מואשם המשיב ותאונת דרכים. בנוסף לנאשם תשע הרשעות קודמות פליליות יצויין כי בחלק מההרשעות צורפו מספר תיקי פ.א..צירוף נתונים אלו מעידים על התנהגותו המסוכנת של המשיב. בנסיבות אלו מצאתי כי קיימת עילת מעצר בעיניינו של המשיב.

התנהלות ההליכים בתיק זה עד לדיון בבקשה ובחינת חלופת מעצר

1.     בתאריך 18.02.11 בב"ש 162/11 שוחרר המשיב ע"י כב' הש' הניג למעצר בית מלא בפיקוח ערבים עד ליום 02.03.11 שעה 10.00. כמו כן נקבעו תנאים נוספים. המאשימה ביקשה עיכוב ביצוע שנדחתה. המאשימה הצהירה כי אין בכוונתה לערר על החלטה זו. במעמד הדיון הגישה התביעה הצהרת תובע בו עתרה המבקשת לעצור את המשיב למשך חמישה ימים לצורך הגשת כתב אישום.